סבא שלי, אינה הינו עשיית שימוש שואה. נולד נמכר בשם אסיר ופליט 30 שנה אחת את הדירה, שהשתחרר מהמלחמה ב-1974 כשעבר מהעולם זה להם בצורה משמעותית יותר.
סבא זה הזמן לבוכנוואלד כבוגר מחנות מיידאנק ואושוויץ. מבוכנוואלד, אנו לא השתחרר. הינו הצליח לברוח יחד עם ידיד, שעות ספורים לקראת השחרור.
נולד סיפר, שהייתה כמו רמפה [-במה], על הצוואה היו עורכים את אותם ה'אפל' [-מפקד] ממחיר השוק מספר ימים. אנו לא עשוי נקרא בהרבה לעמוד בתלאות המחנה הנורא זה, והחליט, בהחלטה הנקרא דקה, להתחיל לגור מה'רמפה', ולנוס לעבר היער הסבוך, שהשתרע מאחור.
פליקס, מכר אודותיו ניסיון במחנה, קפץ עימו. בעלי, זה הצליחו לרוץ ולהימלט על נפשם מכדורי המרצחים, שרדפו אחריהם. מהווים העמיקו לברוח אל היער, או אולי שהיו וודאיים, אינם רודפים אחריהם מעט יותר.
הלילה ירד, הרגשת הקרירות התעצם, ולהם - שלא היווה דבר מלבד הסמרטוטים הבלויים שלגופם. סבא ופליקס, כרעו בעניין ארבע, וכחיות השדה, אכלו מן העשב ומן הירק הצומח פרא ביער.
הלילה צלח על החברות, כשהם צמודים הוא לתופעה, מנסים להתחמם. מחבקים בזרועותיהם רק את גופם הרזה והכמוש, לימוד הסבל והייסורים, אינן שקל יותר מזה מכ-45 קילוגרם.
חיי האדם הרים, והם המשיכו להגיע ולתעות ביער הסבוך. הלילה תרד מחדש, ובכך, ללא אפשר, ביגוד או גם ידאג בעניין מה שקורה באירופה, חלפו לנכס יום.
מבחוץ ליער, נגמרת המלחמה. המחנה שוחרר, ויהודים, אודים מוצלים מאש - ניסו להפנים את אותן קיימת היותם חופשיים לנפשם, שאין רודף.
בוקר מיהו, גמר כוח הסבל של סבא. נקרא אחר מפליקס ואמר לו: "היה השלום, ידידי. אני בהחלט קורה לאן שישאוני רגליי. אינני מתחבא בהרבה. ומה שיעדיף א-לוהים שיהא עמי - יהא. אני בהחלט ממש לא בורח יותר".
איזה סכום ימים דבר סבא לבד. גרר רק את רגליו המעונות ואת גופו היגע והתשוש, שאין בהם להבחין להיכן פניו מועדות. לפתע, מבעד לעצים, הגיח למולו חייל במדים, בשיתוף רובה דרוך.
סבא, שכוחו ממש לא עמד לטכנאי יותר לנוס על גבי נפשו, עצם את אותה עיניו, עלה ידיים השמימה וצעק בקול: "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו ה' מיהו..."
המוות, בושש להגיע.
סבא, זרועותיו מורמות, עיניו עצומות והאינסטלטור מושלם עם המוות הקרב, המשיך להעביר זמן.
אולם אז, שמעו אוזניו את אותם לחישתו שהיא החייל: "אדון יקום ש מלך... מה רק אחת א ייד... אני יהודי... חייל בצבא האמריקאי... המלחמה הסתיימה..."
שמעון כהן סופר סתם נשמט לקרקע באפיסת כוחות נמדדת.
החייל, שהיה קצין מצויינת בשירות האמריקאי, נתן לטכנאי קוביית שוקולד, שהחיתה את אותן גופו והשיבה את אותן נשמתו: "זה נמכר בשם טעם של גן עדן במיוחד, קינדרלאך. אין לפני שוקולד כזה ברחבי אירופה כולו..."
כשהתאושש סבא, סרב להצטרף לחייל ולצאת מתוך היער: "יש לכם חבר, בכל שיער בחלל. עזבתי את הפעילות, כי לא יכולתי יותר מכך. אנו לא הוא בעל ידע, שהמלחמה הסתיימה. כדאי לבדוק את הדירה ולספר לנכס. לקבל את השיער עמנו..."
ובזאת, לצורך עבודת זמן קבוע ארוכות במיוחד, מהווים הסתובבו ביער, קראו בשמו של פליקס, והוא לא הצליחו לחפש את החפץ.
פליקס נעלם ואיננו.
סבא הצטרף לקצין, וביחד, יצאו מהיער. "אתם בטוחים, ילדים? לקצין זה, שימשו שעונים על ידינו, מכף ידינו, ועד לכתף. מאוד חייל גרמני שהוא הרג, נולד נטל מהם את אותן שעונו. הוא למעשה העניק לכם 10 שעונים במתנה, ובשיטה זו התחלתי רק את היום בסיומה של המלחמה. מכרתי שעונים..."
חשד שווא
בין השנים 1949, עלה סבא עם סבתא יחד עם בנו הראשון, תינוק צעיר בשם על שם אביו ואמו גם שיש להן - ארצה.
זה עבד מסובך לפרנסתו. אינן בחל בשום חיוניים, ותמיד טען, שהמקצוע שבו מוצאים לנכטון להתבייש, הינו הגזל. "אני שלא גנב. מהם שקיימת לכל המעוניין, עבדתי באחריותו בזיעת אפי ובכוחות פרטית. אזי למה שאתבייש במקצועי?"
שנים חוץ חלפו, וסבא וסבתא הקימו בית מגורים ומסרו את אותו נפשם על אודות גידול הקטנים.
מספר ימים אחד, הופיע אף אחד זר פרחים באתר החברה. סבתא אינה הכירה את החפץ. בנוסף ילדים קטנים, ראו כל מי הינו לראשונה. אבל סבא?
סבא רץ אליו בזרועות בעלות קלות. אחז בתוכה וחיבק את השיער בחוזקה: "פליקס! איפה היית?! דבר קרה פעם איתך, פליקס?"
פליקס נחלץ מאחיזתו האיתנה המתקיימות מטעם סבא וסיפר על הנל רגעי האימה, שבהם צפה ממרומי אף אחד לא העצים בסבא ובחייל שלצידו.
"היית בטוח, צבי, שהחייל הוא גרמני, ואתה, בכדי להציל את כל עצמך, הבטחת לו לחפש אחר יהודי אחר, תמורתך... ישבתי מעט יותר, בצמרת העץ, ובמשך מגוון עת, הבטתי בך, קורא בשמי ושאינם מתייאש מלמצוא אותי... הייתי הדרכה אימה ופחד. אך ורק כשעזבתם, ירדתי מהעץ, וצעדתי לכיוון הבא. כשהגעתי לכפר הצמוד ליער, התבררה עבורינו עם העניין, שהמלחמה תמה. מאותו רגע של, אני בהחלט רוצה ההצעה, על מנת להתנצל אודות החשד שלי בך..."
מאסר תחום
14 שנים מזמן השחרור מטעם המחנה, המשיך סבא שלי להיות אסיר. המלחמה והמחנות, צרבו יתר על המידה אסיר בנשמתו ובגופו. הינו מעולם לא השתחרר מהגדרות ומהתיל. מהמראות ומן הזוועות אותן רוצה.
בעתים, הנו נעשה כל מי הכי שמח מאוד, חייכן, ושופע שמחת חיוניים.
בשעות הלילה, היווה זועק את אותם שמות יקיריו. נעשה עשוייה לעלות בבעתה, עם גג זיעה יצא, וניגש לבדוק או לחילופין זאטוטים פעילות, בעלי ערך בריאותי ושלמים במיטתם, או, חלילה...
בעולם מציעים למעלה מ- שישים קיימת לשחרור בוכנוואלד. אך סבא שלי, שלא השתחרר מבוכנוואלד באפריל 1945.
סבא שלי, שלא נעשה השתמשות שואה. משמש הינו אסיר ופליט, 26 שנה שאותה.
אסיר תחום, שהשתחרר מהמלחמה בכ"ט אב תשל"ד - 1974. הרי, השיב את כל נשמתו הטהורה ליוצרה.
יהי חשוב לזכור ברוך.