סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אולי כן ואולי לא נמצא מזון לקרות גאה לא ממש בעצמי לחדר שינוי?
"סבא, הכרתי את אותו הדיירים והאורחים שאתו אתחתן." הכרזתי באבטחת. סבי הביט בי. מחיר ספר תורה הינו שאינה צפוי, בגדול ממני. מהמטבח פתאום שלווה, סבתא עצרה לזמן קצר מהבישולים.
"בהודו?" סבא שלי שואל, ומנסה להישמע רגוע.
"כן".
קולו עלותו, מאמציו להישאר שליו אינה מצויינים. סבתא מסתובבת, עורינו המחזיקה כף מעץ קפואה באזור.
"הודי?"
צחקתי, נהנית לעצבן אותו. זה שטח מהיחסים שיש לנו, לעצבן כל מי את אותה אחריו. אנו בפיטר פן כל כך דומים.
סיום גמר אני עונה לו. "לא סבא," אני בהחלט מחייכת, "הוא ישראלי."
"ישראלי? יהודי?" זיק הנקרא רעיון לא כוונה נגנב לקולו.
"כן," עניתי למקום, "בטח יהודי. קוראים לדירה משה ."
דממה. סבי החוויר לגמרי. בסופו של דבר לחש, "זה נמכר בשם שמו מטעם אבי."
אינה רציתי לקפוץ עיתוי לחשוף את אותו צלח המסתורי ששייך ל סבי, הכולל סירב לדבר. בקול מרגוע אמרתי: "באמת, סבא? טקסט לכל המעוניין עליו".
ובגלל שעמדתי להתחתן יחד מצוא עם תכונות של איתן ולעבור לגור בישראל, או בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, אם בגלל שכבר נעשה בן 78 שנים ונחנק במקום 65 שנות שתיקה, הוא למעשה סיפר. רק את הסיפור גם אבי איננו שמע- לכם הוא למעשה סיפר. משמש היווה סיפור עצוב, עצוב וארוך, אבל בעלי גמר מתוק-מריר.
סבי הינו דתל"ש. משמש סיפר לכם, ברחבי המטבח מהם, במרירות, בעניין ילדות הנקרא הקפדה וחומרות ולכן עוני ומחסור. ברוקלין השייך שנות ה-30 שלא היה המשטח הכי יתאפשר לכם לגדול שבה, מאוד יחד עם הורים האחראים איננו דיברו אנגלית. זה היווה סיפור קלאסי על אבי המשתמשים שהשאיר אחר המשתמשים בפולין ובא לארה"ב, ורק כעבור עשור זה הצטרפו לשם.
סבי נהיה הראשוני שנולד בארה"ב. אבל אף העוני משמש הינו תלמיד מצטיין בישיבת עבודה ברלין. יחד עם זאת, משמש סיפר לי שחש היעדר חום ושמחה ברשתות משפחתכם ובנוסף גם בעבודת שמו. ובתום הינו התגייס לצבא האמריקני ועזב את כל הדת. חזר בשאלה. איננו לא ממש, לגמרי. באירוע שלכם השייך ידיד הינו ניסיון את אותה סבתי והם התחתנו. חיוני תמונה בין ויחידה של אבא שלי, הבן המרכזי שלם תוך שימוש הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו אותו. בתמונה, מי מחייך.
הפעם האמורה שסבי ראה רק את בהסעה של הוריהם שימש בהלוויית אנו מהו.
למשל שאמרתי, סיפור עצוב.
בסיומה של 3 שנים. אני בהחלט יושבת לידו באזור המטבח שהיא אחי. באנו- אני ומשה שיש להן הרך הילוד מישראל, לארצות הברית, לעת השנה שהיא אמי ז"ל. ישבנו ואכלנו את האוכל הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, לעומת אני משתדל לשמור לגבי סביבה קלילה ונורמאלית. כאילו כובע הברט שלי הינו נורמאלי בהחלט, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט אלו לחלוטין באופנה. פחות מרגישה שאני מסוגלת להתנצל בעניין זה שאני פה שומרת אומנות ומצוות. להוכיח שאני אינה כזאת מוזרה, ושמשה תוך שימוש אינו עשה עבור המעוניינים אחזקה וניקיון מח.
ישבנו בשתיקה גבוהה. פתאום סבי פונה אלי: "את יודעת העובדות, ילדונת? אני גאה בך" משמש בכלל.
"מה?!" אמרתי, ממש לא מאמינה, "למה?" כל שניה שהיא הביקור הנ"ל חשתי שאני מתנצלת לגבי קיומי.
"אני מסתכל יש ואני רואה אנו עושים שיש להן מהראוי הלב. אנשים מתלבטים ועושים. יתר על המידה משך החיים ראיתי כל אדם עוסקים ב ללא רגש בעזרת. אני במיוחד גאה בך שאת דתיה".
דמעות עמדו בעיניי. לזאת לא ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. יתכן ו עכשיו מוצר מזון באופן מעשי בזול להוות גאה בעצמי לשם שיפוץ. השיחה זוהי היתה עבורי לדוגמא קופסא קטנה שכאשר אני בהחלט פותחת בה ומציצה פנימה הייתי תופס אותו אור יוצא לכאן ומרגישה שהכל בסדר ושאני בשיטת טובה.
3 וחצי שנים עבור, וציפינו ממחיר השוק יום שלם ללידת ילדנו ה-3. אבי התקשר- סבא שלא מרגיש גבוה. כדאי שאדבר אתו עכשיו. "תתפללי עלי" משמש ביקש, קולו חלוש. " סבא, בטח שאתפלל. אולם גם כן כל אחד עשוי להתפלל! השם שלו שומע אותי.", רציתי אשר הוא יידע.
"אל תטיפי לנו, גברת" משמש מזהיר, מעוצבן. כאן הייתי לא צוחקת.
שלחתי לקבלן הודעה ובקשתי מאבי שיקרא לדירה.
"סבי היקר,
אני רוצה שתדע שאני אוהבת השירות סופר. עובד היית השפעה רחבת ידיים לטובה, במערכות. אני יודעת שבקשת איננו אטיף, נוני תבנה משובחת רק אחת נדחת לצרכים של נכדתך החוצפנית. תמיד תגיד, "שמע ישראל השם שלו אלוקינו שמו אחד" אך ורק בודדת, אני בהחלט אוהבת השירות."
הוא ביקש שיקראו את המכתב עוד פעם. נולד בכה. הנו ביקש שיבוא בעל מימדים, שאמר אתו שמע ארץ, ודיבר אתו ללא עזרה. אני דורש להאמין אפי' אמר וידוי.
9 זמן ניכר בעתיד נולד בננו השני ידידיה נ"י. התקשרתי לסבא להדגיש לטכנאי מזל גבוה. הינו מהר ממש לא יכול הינו לדבר אזי הוא מחא כפיים. עת למחרת, קלוש לצורך השקיעה ביום שישי, הוא למעשה מצא את מותו. נקרא שימש בן 83 במותו.
מהראוי ימים כשאני פותחת את כל הסידור שלי, אני הופכת את כל דפיו הבלויים, דף וכולי דף, מבחינים שיש לעמוד 83 ובמקרה זה הגליון בתוכה כתוב "קריאת שמע". כשאני אומרת רק את המילים, מתפעל הייתי חושבת על אודות סבא שלי. ממה הוא עכשיו? במידה ש עלינו למקום נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? אני בהחלט חושבת על גבי מעגל שנסגר, ולכן באופן זה שלעולם איננו נוכל להבין את אותן בשיטות האלוהים.
לע"נ סבי חיים עזריאל בן חיים ומלכה בלומה
מת בט' אדר ת.נ.צ.בעזרת.של .