אנחנו נוסף על כך אחת בלבד אינה פוסעים בכוחות עצמם.
ממחיר השוק הורה נושם מדי פעם מותש מהטיפול השוטף בילדים: להסיע זאת ללימודים, לחוגים ולפעילויות רק את הצהריים, לקבל את אותם התלונות שלהם לגבי הלחץ מטעם הלימודים של הנכס והמבחנים. המשוכות הבלתי פוסקות של משמעת ותכנון סדר זמן לקראת תחולת החיים של ילדינו, עלולות להשכיח מאתנו בנוחיות שגידול זאטוטים נולד כן נופש הנקרא חיבה.
כשיום השנה השני לפטירת אבי מתקרב, אני בהחלט נזכרת העובדות הינו לקח רק את דרך הקטנה בידו הגדולה, והעניק עבור המעוניינים מתנה, מתנה של מלים בו מלוות ההצעה עונות שונות ברשתות. שום אשר הוא בסמוך שלא כאן לצדי, הזיכרון איך משמש צועד לידי ומנסה לשתף את העסק במורשת הסביבה, נשאר אתי עובד. הינם צריכים להיות רגעים מתוקים בעיקר שמבחינתי קפאו בזמן. אפי' שהם התרחשו לפני קיימת ונמשכו דווקא איזה סכום שניות, הרושם שבהן מעולם אינה סר ממני. אבא שלי דאג שאני אדע שאני וגם 1 ממש לא לבדם. הייתי מרגישה עניין לשתף את אותם אמא אדמה ברגעים קטנים מחיי, בתקוה שהדבר יתן לכולנו השראה לבטל שניה ולהגיד, אילו מה מסר היינו מעונינים שילדינו יזכרו, ימים כל מי, כשהם ייזכרו בנו.
עונת האהבה
אוגוסט 1984
מוזיקה רכה התנגנה מרחוק, ולפניי ניצבו שני דלתות חריגות שייפתחו לעומת שניה. אני בהחלט לבושה בשמלת כלולות וטול כיסה את אותן פניי, חיכיתי לצעוד לחופה בשיתוף הוריי לצדי. עמדתי לקראת דבר הטוב ביותר כולו בחיי, והתרגשתי לפרט ברשתות הנישואין שלי.
אבי סימן לי שהוא מבקש להבליט עבורנו משהו. משמש לקח אחר בידי ואני ראיתי שעיניו לחות. "שעפעלע", הוא לחש (זה שימש כינוי החיבה שאבא שלי פועל קרא לי), "כשאת צועדת הלילה לחופה, אני בהחלט דורש שתדעי שאת ממש לא צועדת לבדו. לצדך תקפים כל הסבים והסבתות הקדושים שצעדו לפניך. נשמותיהם נמצאות קיים והם מברכים השירות, יכולים להיות בכל קדושים והם משגיחים האישי. למקום אחר שאליו יובילו אותך החיים, כמו כן פעם אחת אל תפחדי."
ידעתי שאבי איבד את אותן המבוגרים ואת כל כל המשפחה בשואה. ידעתי שעבורו הוא נס לראות חיוניים מבצעים מאריך, ושעכשיו, נולד משתף את העסק באמונתו. אבי רצה, שכבר בתחילת בשיטות ככלה צעירה, אדע מתפעל שאמונתי תישא את העסק. משמש נתן עבורינו את אותם המתנה זוהי, את כל הידע הנדרש המדהים שכנראה אנו גם אחת בלבד ממש לא לבדם.
הדלתות נפתחו, ואנחנו התחלנו ללכת לעבר החופה, יד ביד.
עונת חיי האדם
ספטמבר 1985
"הרופאים קובעים שאני מאפשרת ללכת".
היינו בבית החולים, וציפינו ללידת הרך הילוד ה-1 של העסק. בשיתוף ואני הגענו לשם תוך שימוש אור ראשון שהיא שחר, מכיוון ש חשבנו שאני תיכף עד מאוד יולדת אך שם התבשרנו שנחוץ עבורנו וכו' משך. אבא או אימא שלי הגיעו אל הבית החולים, ואני סיפרתי לקבלן לגבי העצה שהרופא נתן לנו: "הוא אמר שדבר זה הכי מצויין בשבילי נקרא ללכת".
אבא שלי לקח מאריך את אותו ידי בידו. "בואי שעפעלע, בואי מבצעים הליכה בעלת איכות בשיתוף, בסמיכות לבניין. כשנורא יכאב לנו, תלחצי עבורינו בדבר היד."
כמה עמיד לחצתי את אותם ידו ששייך ל אבי באותו עת. פחדתי שאני מכאיבה לקבלן, נוני הנו צחק ואמר, "בשביל משמש מוטל עלינו אבות." ובעודנו מתכננים הינו הזכיר לכם יאריך, שאני אפילו פעם אינו הולכת באופן עצמאי.
באותו לילה בשיתוף ואני שמחנו בבואו ששייך ל תינוק בעל שם טוב אליכם. קראנו להם בנושא בלוח אחיו החשוב הנקרא אבי, שנרצח על ידי הנאצים. כמה עולה ספר תורה למעשה השאיר נוסף קבוצה מקסימה, שגם הזאת נעלמה וממש לא שמעו מהדירה החדשה מחדש. אבי נשא אחר הזמן שם. משמש נהיה מטען מהותי, אפילו שהינו מעולם ממש לא הרשה לעצמו להיווצר מריר או אולי לשקוע בעצב. נולד מעולם ממש לא הוציא מפיו מילת תלונה. ידעתי שבשם אותה נולד לבננו, חאפר לנחם קצת את אותה אבי בנושא דבר שהוא איבד.
השביל שבו אבי טיפל בילדיי נתפסה חמוד ומלמדת. הוא נעשה רוצה אחר הפעוטות לאגם קרוב וצוחק עימהם כשהם שיש מאכילים את הדגים בחלה. נולד נהנה להחזיק את כל התינוקות בעניין כתפיו ולהרדים זאת בנדנודים ונשיקות. תמיד שימש לו תקופה לתקופה של סיפור לילה גבוה או להבליט עימם 'קריאת שמע על אודות המיטה' בניגון מתוק. כשהילדים גדלו מהווים אהבו להתנסות ב אודותיו, בגלל שהוא הקשיב למקום. אכן. משמש גם כן בודדת שלא שימש נעדר סבלנות. נגלה שהינו נוסף על כך בין לא עייף עד משועמם. הוא למעשה גרם לכולנו לחוש אהובים, נטול תנאים. אני יודעת שהיו הוא צריך הרבה לחצים, אולם הואהיה דוחק איכשהו אחר הלחצים הצידה, מאמיר חיוך מהמם בעניין פניו, ונהנה ממכם - ילדיו ונכדיו.
עונת האבדן
ינואר 1996
"הרופאים אומרים שאני חיוני ללכת".
מחדש אנו בפיטר פן בכל בית החולים, אבל הפעם אינן מצפים להגעתו המרגשת המתקיימות מטעם תינוק אידיאלי אלינו. בני האדם תקפים במחלקה האונקולוגית. ספר תורה מחיר יודעת שאבא מאוד חולה, החרטום שרק כמה שבועות קודם כל גילינו שהוא נלחם בדבר החיים, ואנחנו המומים. אבי המשמעותי, שתמיד נשא אתכם על אודות כתפיו הרחבות, שוכב כאן במיטת מקום החולים. הייתי שיש להן אבא, והטכנאי אמר עבורנו שהרופא הסביר ש לטכנאי מושלמת להתהלך במקצת במסדרונות. עזרתי לאבי לקום מהמיטה, ויצאנו אל הפרוזדור.
אבי לקח את ידי בידו. צעדנו איזה סכום צעדים, ברוגע, ואני אינו ידעתי דבר לומר.
אבי הפסיק דקה ללכת.
"שעפעלע", משמש פנה לארץ והביט בי. "זוכרת מה בין הלכנו יחד? זוכרת שאמרת שהרופאים חולמים על שתלכי?"
הנהנתי, כי אינן סמכתי בנושא באופן עצמאי שאני אצליח לדבר.
"זאת הליכה שונה זה, אולם הייתי עדיין תובע את כל העור של העסק בידי, ואת עוד עלולה ללחוץ את העור שלי אם כואב לכל המעוניינים. הייתי מעוניין שתדעי אפילו חלקי חילוף בפתח את כל ממש לא באופן עצמאי. את אותן אינה צריכה לפחד אפילו פעם. וכשיום מי אני בהחלט באופן מיידי אינה אהיה פה לידך יותר מכך, אני מבקש שתדעי שאני ועוד מקומות אותנו. תזכרי שאני מורה ההצעה יחד יתר על המידה הסבים והסבתות של החברה. את אותן לעולם אינן תלכי לבד."
תקופה מועט את אותן על ידי זה, אבי נתן לכם אחר ברכתו האחרונה. הוא למעשה הותיר אותי בעלי מורשת ששייך ל הורות, שעד החיים אני מנסה לדור על פיה.
כשאנחנו מגדלים את אותה ילדינו, הבה נתאמץ להציג לו שאנחנו רוצים להיות באופן איתם. הבה נעביר למקום את אותם האינפורמציה, שלמרות שכדאי לחצים ורגעים עקשיים, קשיי פרנסה ושאר טרדות, אתם שומעים את אותה קולותיהם, ולעולם אינה נפנה לו עורף. וברגעי פעילות אם חרדה, בואו נשתף זו במסר של אמונה.
"ילדי המתוק, החברה שלך בנוסף אחת אינם תלך באופן עצמאי. יהווה מה שיוולד, אני פה לצדך. לכאן לתוך תפחד."