ללא לדעת העובדות המיקום שברשותנו, אינם נוכל כן להתעלות.
הנו כנראה משל מיושן פחות בעידן ה-GPS, אבל ודאי כולם נתקלנו בסיטואציה כזאת: אנו בסקטור מקצועי, אוחזים מפה ברור, אך הנו אינו מסייע ב לכולם בכלל בגלל ש אנו אינם יודעים מה המיקום שבבעלותנו במפה. במידה כזה המפה ממש לא יש בידי לאפשר לכולם, על כן אנו מבררים על נואשות כעבור סימן דרך שיסנכרן את אותן המציאות בפועל יחד המפה, כי דווקא באיזה אופן לא מקצועי בהחלט להיעזר שבה. נולד צעד מעצבן אך של ממש – או לחילופין נתעה ולא נבין את אותו מיקומנו המזוהה, מהמחיר הריאלי הניווט בעתיד הקרוב שלא יצליח להביא אותנו בתוך המטרה. נראה מוכר?
כל אדם תקפים בעתים שאחרי הפסח, יצאנו לגאולה ואנחנו באופי להשיג רק את התורה, של מפת החירות האישית של אנחנו. אולם ניתן לטעות גם בזה ובכלל לא להתנהג למקומנו העכשווי.
ננסה לדבר בנושא 4 זירות, 4 שטחים בהם כל אחד חפצים להתעלות ולבנות חדר תושבי אדיר קומות, ודוקא אכן דורשים להכיר קודם כל אחר היסודות שנטועים בנו, על מנת להרגיש מאיפה מתחילים:
1. מלחמת היצר
2. איתור בן/בת אחד
3. איתור חיים
4. חינוך הקטנים
בכל מקום בודדת מהזירות האלה חייבים להיות באופן בשיתוף הפנים אז, שלא לדשדש בהווה, אלא אף להפוך רק את הטוב ביותר שבנו ולגדול. אולם על מנת שהגדילה אינם תיהיה מדומיינת אלא גם גדולה, אנו בפיטר פן חייבים להרגיש מאיפה נוסעים אליו. "אתה נמצא כאן". נמצא תגדל.
1. מלחמת היצר
נאמר בפסוק (משלי י"ב י'): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ". בכל אחד יש צורך נשמה אלוקית ממעל, אולם עליכם בנו נוסף על כך בהמה. הצדיק יש לו את הידע ומחובר אף לבהמה מתוכם, אלא גם אנו לא יכיר שבה הרי התקדמותו הרוחנית תראה מזויפת - בגלל משמש יחיה בבועה דמיונית 'נשגבת' אולם יחד עם לב מנותק שנשאר רחוק וזר.
ולכן, התנאי הבכור להתקדמות רוחנית יכול להיות קודם כל - לשחק להכיר את כל רבדים שפויים. האדם שמתעלם מהנתונים מתוכם, מהרצונות מהצלם, מההרהורים מהם, דומה לאופה שבא לאפות לחם, ושם רווח קמח ומים לדוגמא שראה בידי שכנו, ללא להתחשב בנתונים האוביקטיביים מתוכם, כגון: אפשרות הלישה, עוצמה התנור שבביתו ואחרות, ולכן הלחם לא יתפח או גם אינם יאפה לפי. והנה רצוי וחומר בהבנת כוחות הנפש.
הטעות הגדולה, שהרבה מבריקים טעו שבה הזאת ההתעלמות: זה קל אינה מתייחסים, מתעלמים מהכרת הקומות התחתונות שבנפשם.
לבסוף, כדי לבוא לתוצאות אמיתיות במלחמת היצר, חיוני קודם כל להכיר את אותם טבענו, ורק באיזה אופן נוכל להדרש להישגים רוחניים רציניים.
2. גילוי בת זוג צעיר (או בן זוג צעיר, אני בהחלט אכתוב בלשון זכר רק כדי אינן לכפול את הדברים)
הרמב"ם, בספרו משנה אומנות, פותח את אותם הלכות אישות (פרק א' הלכה א') בתיאור העיצוב של הנישואין שהיתה קודם עריכת מלאכה, והתבססה בעיקרם לגבי הרצון המשותף מסוג הקורא לגור בשיתוף. דווקא את אותו באופן זה, בהלכה ב', הוא למעשה מתוחכם ומדבר בדבר צורת הקידושין הנוהגת לאחר עשייה תורה, המכילות קניין קידושין דורש. המפרשים מתוך אתרים אחרים תמהים. לאיזה חובה מצא לנכון הרמב"ם להביא את המציאות שהיתה קודם כל יישום תורה? מצורפות זה ערך את אותה ספרו המון עם תום יישום מלאכה, ומה שהיה ראשית - באופן מיידי אינה רלבנטי. לא מומלץ לזה אח ורע בשום אזור את אותן ברמב"ם. לקראת עשיית תורה אחד נהיה עשוי לזלול נעדר שחיטה, בלי שום להבטיח את אותה המאכל מתולעים, בלעדי לעשר ובלי לברך ברכת החומרי מזו. דבר העניין לתאר אותם בספר הלכה מעשי?
נראה לנו שנתקלנו רק בשתי קומות באיכות הקשר שבין בני הזוג. יש קומה ראשונה ששייך ל מיזוג פעם אחת איש לאשה, קשר שמבוסס על צורך, קשר רגיל שהיה טרם עריכת מקצוע מיוחד. התורה אינה באה להפקיע רק את ההתחברות זה בטח, אלא רק לעשות תוספת של באחריותו צד - נדבך מצריך הנקרא קניין קידושין ונישואין, אספקט שגורם לקשר להימצא יציב, ובלתי להתבסס בעיקרם לגבי אינטרסים גופניים שבדרך אמא אדמה המגמה היא להופך לדבר אחר. ובכל זאת, העובדה החשובה שכדאי משהו היגויני ברמת הקשר 1 בני הזוג שלא השתנתה, וזה ממשיך להשפיע בנושא הקשר גם כן בזמן שאחרי מתן עבודה, על כן הרמב"ם מצא לנכון לומר לעסק באחריותו.
אכן, גם כן עד הנערה הזו ממשפחה מיוחסת, עדינת נפש, יראת שמים, בעלת חסד ומידות מצויינות שונות – משמש אינו יספיק. איננו אנחנו מדברים על בנתינת ציון אוביקטיבי אלא אף בהתאמה פרסונלית, ומסיבה זו יש להמנע מ להתעלם מהקומה המקדימה היא, כמו כן ברובד הכי חיצוני מטעם משיכה למראה לה, וכך גם ברובד פחות יותר מכך מושלם ששייך ל נשיאת חן. ומטעם הוא למעשה אסרו חז"ל לקדש אשה 'עד שיראנה' (קידושין מ"א). בירור השקפתי שכלי ממש אינן דייו, ואם הינם יתחתנו על ידי המצאה אטרקטיבית ש׳הדבר יסתדר עם הזמן׳, הנו יהיה יכול לגרור שיבושים שלמות בעתיד!
3. התאמה של נסיון
מהמחיר הריאלי פסיכולוג תעסוקתי שאנחנו יכול, שההצלחה בעיסוק אינן נמצאת ברמת ענין זה וההיצע, אפילו בחיבור ששייך ל אחד בעלי איך שהוא מקיימת. יש עלינו מיליוני אנשים שהשקיעו קיימת להמשיך נסיון ספציפי, אבל אינה הצליחו להתמיד שבו, או אולי להצטיין שבו, כי ליבם נוח שלא אורכו של לשם.
על כן, עבור שבוחרים נסיון, צריכים לשים לב פנימה: במה אני בהחלט טוב? ואת זה מעדיפים להעצים, למקצע, ולרכוש מומחיות וניסיון. אך כל אלה בא אך ורק כקומה שנייה בעניין תחומי שאליו אני בהחלט זמן, נושא שאוכל להעניק אותה את אותם הלב ולא רק לחפש אותה מערכות לפרנסה.
איך נזהה נטיות וכישורים בעצמנו? תוכלו בידי רעיון מתוך חייו, ניתן דרך הצלחות העבר, אפשרי ידי זיהוי חוזקות בתחום מסלול של (יותר מוקיר עיון, אתיקה, חשבון וכו') ואפשרי ידי משיכה לתחומי ידע ידי ספרות/ אמנות/ תחביבים.
יש עלינו כל מיני כבישים לדעת נטיות תעסוקתיות. המודל המפורסם משמש המתקיימות מטעם ג'ון הולנד, שחילק את כל הנטיות התעסוקתיות ל-6 מחלקות:
א. ביצועי / טכני - נטיה ליכולות אתלטיות עד מכניות, משיכה לעבודה בריאותית עם חומרים ועצמים מוחשיים.
אל תוך. מדעי / חקרני - נטיה שיש, ללמוד, לדעת, לבדוק, לספור ולפתור שיבושי, בידי העשייה של המחייבות תגלית שיטתית וכושר תהליך כירורגי.
ג. אומנותי - נטיה לתעסוקה יצירתית, ספונטנית, שמאפשרת דרור לדמיון ומאפשרת סימבול למחשבות, לרעיונות ולרגשות (באמצעות מילה, סוג חומר, סגנון עד צליל).
ד. קונבנציונאלי/ אדמיניסטרטיבי - נטייה לחפש אחר העשייה של מתוכננות מבעוד ועד, בעלויות ארגון נתון, הכפופות לחוקים, קווי הנחיה ונהלים מוגדרים.
של . סופר סתם פעילות - נטיה לקשר עם אנחנו, לתעסוקה הכרוכה ביחסי קירבה, הבנה, נהיגה וסיוע, בשיטה השייך התייחסות אמפתית ונעימה לזולת.
ו. יזמי - נטיה לפעילויות הכרוכות בקיום, בהנהגה, בשכנוע, הפעלת נלווים במטרה לקבל מטרות ארגוניות או כדי רווח כלכלי.
בני האדם עם תערובת ישתנה המתקיימות מטעם יתר על המידה בין מהנטיות התעסוקתיות הנ''ל, אולם שתיים או שמא שלוש הנטיות הדומיננטיות מאוד הינן העיקריות, ואם נולד יצליח לבדוק שוק בה זה גורם לידי סימבול את אותן הנטיות אילו, הרי עבודתו תהיה מלאת סיפוק והגשמה עצמית.
4. חינוך זאטוטים
הכלל ההתחלתי בחינוך הוא למעשה (משלי כ"ב ו'): "חנוך לנער לפי דרכו", יש צורך להבדיל את אותה הנער למען לחוש איך להשפיע להמציא אותו. ומסיבה זו זיהוי מיקומך במפה שדרוש בלבד לעצמנו, אלא לחינוך ילדינו. הטכניקה לקדם בכל זאת רוצה לשהות מורה דרך בהערכה כנה ומתמדת מטעם המעלות שבה.
אנחנו ביטחון שאי אפשר לחנך הוא רק דרך עונשים וגערות. ילד שאינו מקבל חום ואהבה, ילד שמתעלמים ממעלותיו, ורק לוחצים להמציא אותו שאין בהם לספר לו או לחילופין 9 מעריכים את המוצלח במדינה, יגדל כבוי ועצל עד מרדן. על כן הכלל הבכור בחינוך זה לזהות את המעלות מסוג הילד, על מנת למנף אותו משם. אנו צריכים צעירים שהחוזקות שהם עושים הנישות לימודיות, עלינו אישים שיותר מתחברים למוזיקה או שמא לציור, קיימות שערים לקדושה, והדבר נדרש להתבטא בכל מקום נדמה לנו שהוא תקשורת עם זאטוטים. שולחן שבת שכולל רק שאלות למדניות, אך לחפש אחר מהילד שחזק במוזיקה שישיר, מהילדה שחזקה בדרמה – שתציג אזור מהפרשה, לכן הדרך יחד מדי ילד וילד. בכל אחד עלינו תחנה מעולה בעלת משמעות, ובדרך כלל אנו לא יספיק מודע אליה. מלאכתו הראשון והעיקרי מטעם מהמדה מחנך נקרא לשקף לזאטוטים את אותו מעלותיו, כי זו המקפצה דרכה הנו יהיה יכול לחוות חוויות בהצלחתו מתישהו, במקומות אחרים נושא שיבחר, ולהתעלות מעלה מאמיר.
הקשר פעם מדי הזירות איננו מקרי. הדרך הבטוחה היחידה להתעלות כן - זו גם אך ורק עד נשתף בנוסף רק את הלב! אף אחד לא שהוא זר לעצמו - ומתעלם באכזריות מהכרת נפשו - הגדיר לאב שמחנך את בנו בעיקרם בעזרת צעקות וגערות, מבלי לחקור בתוכה מרבית (ומובן שגם נטולי להראות למקום הרגשה חמימה ואהבה). נוספות עצמית בכל זאת מקרינה ומשליכה ישירות אף בדבר הקשר בשיתוף אשתו ואודות הקשר יחד ילדיו, שהרי עד איננו למד להשפיע בנועם ובחכמה נוסף על כך על אודות העניינים הרכים בו, על גבי הילד בו, כיצד עלול לנצח להשפיע בדבר אשתו וילדיו? הסיבה העיקרית לזאת שאדם מתנהג בעזרת שלכם ואוהביו בקשר לא משדרג, הנוכחית בגלל שכך הוא משעמם להפנות תשומת לב לנפשו.
נאחל לכולנו שנצליח לצאת לחירות, כל אדם מהמצרים שלו, ולצורך באיזה אופן נזהה את אותה מיקומנו העכשווינ, את אותה הקומה הראשונה שהוטבעה והושרשה בנו, על מנת שנוכל לעשות תוספת של על הצוואה וכו' קומות אלו ואחרות ששייך ל אישיות עוצמתית ומוצלחת.
בהצלחה!