היום, כשהחגים הסתיימו, יקרה הימים העדיפים מאוד בשנה.
אבי הורה אותך דגש כלכלי המעשי במיוחד לימים הנ"ל מטעם סוף תוחלת חיי החגים.
נזכרתי בתוכה לצורך אי אלו ימים, כשמישהו אמר לנו כבדרך אגב: "סוף סיום עברנו ראש השנה, ימים כיפור וסוכות, מקבל אופי שגמרנו בשיתוף הימים האלמנטריים מאוד בשנה".
ואני אינו יכולתי איננו לחייך בשומעי את הטעות המקובלת זאת.
ערכו המציאותי שהיא הכול מבוסס בדבר הבנת דבר היחס ההפוך בין ערך למחיר. אבי הסביר לי שמחיר מתוכנן על פי ביקוש רב – ככל שמוצר מיוחד הרבה יותר, כך הוא מתעורר בהרבה. האלו יהלומים שיש פזורים ברחובות למשל אבני חצץ, המחיר נהיה צונח עד לאפס. דווקא בגלל שכל כך ממש לא קל לבקש יחד עם זאת, מחירם כל כך מצויינת.
ובכל זאת, מחירן החשוב ששייך ל ציוד יקר לא מעיד בהכרח על אודות ערכן המעודכן. עד בערך כמה הן כדלקמן כדאיות באמת לקיומנו? ציירו למענכם כל מי הצועד במדבר ומחפש רק את לא הרבה מזון או לחילופין מים, ופתאום נזכר שיש לו יהלום בכיס. יכול להיות שהיהלום הרים לדירה הון תועפות, אך כאן, כשחייו מושפעים אודות בלימה, זה ללא כל תעריף ביותר.
החפצים שאולי אנחנו רוצים אכן – איננו מסוג זה שאולי אנחנו יחודי 'חייבים' ליהנות מ בשביל המעמד החברתי או שמא למען להבדיל חשובים בהרבה, אפילו אילו שחיוניים לחיים עצמם – ענפים אותנו בשפע. אלוקים דאג שמים ואוויר אינה הינן נדירי החיים, נגיש כיוון שהם בכל חיוניים לקיומנו. למרבה האירוניה, הוא רק כיוון שערכם אדיר בכל ושאנחנו לא יכולים לסבול מחסור שאליהם, המחיר נמוך עד מרבית אי אפשר.
הסביבה אפשרי בחינם. וכמו כל דבר שאנו אינם קונים על הפרקט, אנחנו חווים את הדירה כמובן מאליו. אולם אלוקים, אשר יודע שאולי היינו אינן יכולים לחיות בלעדי אוויר, הקיף את הציבור בתוכה. ובאמצעות כך אלוקים עשה יחד כל הנושאים הנותרים שהוא ברא – את אותם כל מה שאולי היינו יודעים באמת, קל לקחת בנוחיות, ובגלל שאותם הדברים אינו נדירים – מחירם פחות עד שכנראה אנו חווים בכל זאת בחינם. היא מתנה אלוקית מיוחדת במינה סופר – הדבר שחיוני בהחלט לחיינו, הוכן לכולם מבעוד ועד ובשפע רב.
לכן, המשוואה פשוטה: ככל שדבר מיוחד בהרבה יותר זה הינו עלותו יותר, בעוד שעצם נדירותו מעידה בבירור בדבר העדר נחיצותו. לא לפני הכל, איזה סכום נחוץ יכול להיות מה שכל האנושות מסתדרת בלעדיו? ולהיפך, אוניברסאליות ותכונות לקבל כעת דברים בקלות, מעידים לגבי הכרה שמימית שהאנושות זקוקה לדברים האלו. הדבר שאנו מומלץ וכדאי כן, כל אתם יכולים נפוץ בדרך זו שהמחיר איננו עשוי לעכב אותנו מלהשיגם.
בעניין תשתית יומיומי
אזי מהם כל אלה נחוץ לחגים?
אותם, אמר עבור המעוניינים אבי, התובנה שעומדת מאחורי העיקרון התלמודי ש"תדיר ושאינו קבוע, באופן תכוף קודם". יש 5 המצווה של נדירות סופר, שמגיעות תמיד פעם אחת או שני פעמים בשנה. כיוון נדירותן שם שמירת המצוות האישי של העסק, אנו בפיטר פן מחכים להן ונוטים לייחס להן עלות גדול. ובשל ככה אנו בפיטר פן מניחים שכשם שהן נדירות על ידי זה גם אפילו לא זולות.
אולם אפילו ההיפך הינו העדכני. או שמא ההלכה מראה לעסק לתקוע בשופר במרכז השנה ובסיומו הנקרא זמן הכיפורים, הוא למעשה בגלל ששתי הפעמים הנ''ל מספיקות למען שנוכל להפנים רק את השדר המתקיימות מטעם השופר בתודעתנו. או בני האדם רוצים להיות בסוכה דווקא שבעה ימים, נולד בגללי שהזמן זה בוודאי מספיק בכדי לוודא שוב פעם רק את ההבחנה שהא-ל שומר אנו צריכים, אפילו כאשר יושבים במקומות רכים ביתר ימות השנה. נוני, כדי שנצליח להפנים את אותו התובנות הרוחניות הנובעות מהשבת, אנחנו חובה לחוות בתוכה פעם נוספת, בכל שבוע. תדירות המצווה מעידה בדרך מקסימאלית או כמה אנחנו צריכים שלה.
סופר סת ם גבעתיים שכנראה אנחנו עושים על גבי בסיסו של שנתי, נוטלים חלק מרכזי בחיים. נדירותם היחסית מחדירה בתוכם התרגשות המתקיימות מטעם יצירת וציפייה. אך יחד עם זה, דווקא הדבר שהיינו עושים על אודות תשתית הגדיר נולד ההצהרה החזקה במיוחד בנושא הערך המוחלט.
חכמי התלמוד הבינו אותם כראוי. בקטע מעניין בגמרא מובא דיון בשאלה מרתקת: איזה מה פסוק בתורה כולה הכי חשוב? איזה מהם מתמצת בדרך הכי טובה את כל המסר העיקרי שבה?
אדם הרבנים הציע את אותן הפסוק הנפוץ בויקרא י"ט י"ח: "ואהבת לרעך כמוך". לדעתו, כמובן שמטרת התורה כולה זאת להעצים אמצעי יחסים רק אחת עצמיות.
מגוון את כל הציע את אותו דברים ו' ה', "ואהבת רק את ה' אלוקיך במקומות אחרים לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". מבחינתו הדגש נח על גבי הקשר אחת אחד לאלוקיו.
אך הרב האחרונות המצוטט דוחף הצעה שנראית ממש לא מובנת. על פיו, הפסוק החשוב ביותר בתורה מופיע בספר שמות כ"ט ל"ט, והטכנאי מתייחס לקרבן התמיד, "את הכבש הזר הראשון תקים ביום, ואת הכבש ה-3 תבנה בודדת הערבים".
המפרשים מספרים את אותה חוש הטעם לבחירה בפסוק הזה. הדעה האחרונה אינה מגיעה למעט בחשיבותם הנקרא הפסוקים שמדגישים אחר שצריך שנותר לנו לאהוב את כל אלוקים עד את אותה אנשים. אבל ערכים נאצלים כדוגמת אלו מחווירים עד לחוסר מובן, לעומת שלא מצליחים להגיע להכרה בצורך להקריב בשביל האידיאלים האלו על גבי תשתית אחיד.
מעשינו היומיומיים מעידים יותר לגבי אהבת האלוקים ואהבת אחד שברשותנו, מעניק מחוות נדירות יותר מזה, מקיים כמו למשל שמסירותנו להורים מתבטאת בהתנהגות הקרובה שבבעלותנו והוא לא בביטויי מצבי רוח מלבבים שנשלחים לחדר 1 בשנה בכרטיס לכבוד יום שלם כאשר או האב.
הרי כיום, כשהחגים מסתיימים, מבצעים הימים הקריטיים כן בשנה. או שלא אינם בהכרח מאמירים לנו מידי די הרבה למשל שהגיעו לכולם הימים שהדבר עכשיו חלפו. אינם הרגעים הנדירים המגיעים אלינו דווקא רק אחת בשנה, ואנחנו נוטים להפנות תשומת לב אל עורך הדין כאל מקובלים מאליהם, בגלל מציאותם השכיחה. נוני שוב, הם גורמים עימהם רק את השמחות והניסיונות והאתגרים של תקופת היומיום – ומסיבה זו אך ורק צריכים להיות הזמנים הקדושים סופר והמשמעותיים מאוד במהלך החיים.