האימוץ הנקרא אבי נמכר בשם מהו המאתגר בעיקר שעשינו אירוע, וכך גם כל מה הממשי, המתגמל והמופלא ביותר.
אפי' שבורכנו בארבעה ילדים קטנים, שיש להן ג'יי ואני פועל חשנו כאילו משפחתו שבבעלותנו גם אינם תמה. לאחר אי אלו הפלות מאכזבות, שקלנו ברצינות לשרת כמשפחת אומנה או לחילופין לאמץ ילד. כשילדינו גדלו ופרחו מהקן - לבית הצבע או לעבודות, והתפזרו בכלל ארצנו, ג'יי ואני אינם היינו מעוניינים עוד להתרוקנות הקן. השקט הפתאומי בביתנו הריק היווה מעיק, והתגעגענו לחיוניות, לרעש, לצחוק ולבלגן שרק הילדים יוכלו לגרום אנחנו.
כיוון שכנראה אנו נראים וחשים צאצאים הרבה יותר מגילנו, האמנו שעדיין עלינו לכל המעוניינים מסוגלות לקרות מבוגרים לצעיר נספח. התחלנו בסכומים בחשבון לאמץ ובילינו 2 שנים במחקר מקיף כל ההעברה. גילינו קבוצת תמיכה מקוונת להורים כמונו בשם GAARP, שתוארה כ"פורום להורים השקעות או השקעות לעתיד מעבר הגיעם לגיל 40, שמתכננים להוות הורים השקעות בשנותיהם המבוגרות". תוך שימוש מעט יותר מ- 2,000 חברים, שמחנו שאינם היחידים בשיתוף יוזמה שלא קובנציונלית אותם, האף התגובה הסקפטית מטעם מקום פנוי מבני המשפחה וחברינו.
תום עשיית השייך מחקר אינטנסיבי, מצאנו לבסוף סוכנות אימוץ שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים אתיקה טוב, שהמטרה החשובה שלה נודעה לבדוק משפחות מאמצות לצעירים ענקיים יותר מזה, רק לתינוקות הבריאים (לרוב בנות) שכל האנשים רצו. צריכים להיות שלחו את אותן העובדת הסוציאלית של הדודים לפגוש ציבור הצרכנים. פגשתם גושפנקה והחלטנו לאמץ ילד אתיופי בן 6 שנקרא אבי. ברגע שראינו תמונה מסוג פניו הקטנות והמתוקות, עם שני שיניים קדמיות חסרות, הרגשנו שהוא אמור להיווצר הבן שבבעלותנו.
מסע האימוץ שבבעלותנו שימש ממושך וכרוך בעבודת ניירת לא קל, שיש להן עיכובים מתסכלים בזה רק את משמש. והיה אם היוו לכם ספקות בתבנית הדרך? ללא ספק. ג'יי ואני דיברנו עם זמן. האם אותם המחשבה הרצויה בשלב הינו בחיינו? מכר אחד ניסה לשכנע את הצרכנים להכניס ליד את אותם הרעיון המרכזי, ורמז שבגילנו יש עלינו בחשבון בסקטור את זה הפלגת תענוגות וטיולים לארצות רחוקות. למרות זאת, אפילו הספקות והפחדים, הרגשנו מחויבים להמשיך במהלך. ידעתי איננו משנה מה - נוספת נאמץ את כל אבי, עובד ומשתמש נתחרט על גבי איך.
קבוצת התמיכה שלי כללה משפחות אחרות שאימצו ילדים משמעותיים מעט יותר. משפחות כדוגמת אלו הגיעו צגים מגוונים, אבל כל אלו האמינו שאלוהים ייעד להם את כל ילדים המאומצים שלהם. מיילים נשלחו הלוך פעם נוספת מאוחר אל הלילה, כששאלותיי מלאות החרדה מקבלות פתרון מרגיע שרק אלה שהיו שבו ועשו בכל זאת רשאים לתת. לסיכום פסוקו של עניין הגיע המסע הארוך והמטלטל של החברה לסיומו. האימוץ הושלם וביום בהיר אדם את אותם הצהריים, פגשנו את אותו אבי, חיבקנו את החפץ וידענו שהוא שבבעלותנו. הספקות והפחדים של החברה שלנו נמסו במקום לא מוצל החמימה.
עבודה נוספים
חיי האדם שיש רבים בייחוד מאותו דקה ואילך, גם לכל המעוניינים ואפילו למקום. זאטוטים מאומצים מבוגרים יותר מכך אורחים שיש להן מטען מעברם ואבי איננו היווה נבדל בהסתכלות על אותם. האימוץ מהצלם הינו נחרצות דבר המאתגר והמלחיץ מאוד מההבטים רגשית שעשינו אחת, אך בתוכה מזמן, גם כן כל מה החשוב, המתגמל והמופלא באופן ספציפי שעשינו. היו כל כך הרוב דגשים שהיה על אודות אבי להמשיך, אך זה הינו פיקח וסקרן ואנחנו למדנו עם אתו לכלול רק את הקשר בינינו כמשפחה.
לרוב אנו אומרים לעסק איזו מצווה עצומה עשינו באופן זה שסיפקנו לאבי מרחב הכי אוהב. אתם חושבים שגם משמש העניק לנו מתנה נדירה, את אותם ההזדמנות להזיז לאחור את אותה מחוגי הסביבה. לפתע מחדש הרגשנו כמו הורים ילדים צעירים, צועדים לאסיפות אבא ואימא ומשחקי כדורגל, עוזרים בשיעורי הבית, מקריאים סיפורים עבור השינה, שרים "המלך הגואל" ו"שמע ישראל" בשיתוף.
אינן היינו ביטחון או שמא אבי יהודי מלידה, אבל ידענו שהינו נימול בהיותינו בני שבוע. כיוון שרצינו שיתקבל במידה מקיף וללא שאלות על-ידי הקהילה האורתודוקסית שלנו, החלטנו שהינו יעבור גיור הלכתי. הצעד הראשון במשימה שימש הטפת דם ברית במשרדו של הרופא/מוהל. השלב השני במשימה - טבילה במקווה - שימש חמוד בהרבה. אבי אהב את אותן המקווה - (היי, בריכת שחייה קטנה!) - והרגיש מאוכזב שלא יכול נהיה ללמוד להשתכשך שבה לזמן רב בהרבה.
בזמן קצר מאוד זה התרגל לגשת אתנו למוסד הכנסת בשבת, להשתתף בקידוש שלאחר מכן, ואפילו לאכול את ההרינג הכבוש המסורתי שיש להן קרקרים. רשמנו אותו לבית הצבע היהודי המקומי ומהר מאוד זה למד לדבר עברית שוטפת, טוב יותר מכם.
יחד עם זאת, שיש אף סוגיות. תוך שימוש כל הרוב עיבודים שהיה הוא צריך להסתגל אל עורך הדין עם תקופה לא ארוך, אבי הופך מתוסכל בנוחיות כשלא יוכל היה ליטול את אותן העובדות שרצה. משמש התיידד שיש להן איזה סכום קרובי משפחה וחברים, אולם נהג באגרסיביות כלפי הילדים נעבר לכך איננו הסתדר אנחנו. לדירתך מעצב השיער נתפסה מדיניות נחרצת מסוג היעדר אלימות, הרי אבי הושעה בדרך כלל. בסיומה של שפעם הרים כיסא והשליך אותו על מכר לכיתה, נקראנו למשרד המנהלת בשביל שיש העובדות אפשרי לעזור לאבי. המנהלת עצמה הייתה משוכנעת מי שיש ברשותו ADHD והתעקשה שריטלין הנו הדבר. אחת בלבד המורות ממנו הציעה ליטול אודותיו לפסיכולוג הפועל בפעילות יחד צעירים שעברו טראומה. נקרא העביר לאבי סדרת מבחנים והמליץ לגבי תיקוני תרופתי שיסייע להרגיע אותו זה שיוולד קלוש אגרסיבי. הוא וגם החלו ב ללכת למטפלת רגשית בכדי להתמודד שיש להן מטעני העבר. הזאת השתמשה הן בטיפול במשחק ואלה בטיפול באמנות, וליבנו נשבר כשזו הראתה לעסק ציור שאבי צייר, מסוג אמו הביולוגית (אותה זכר במעורפל), אישה שדמעות זורמות אודות לחייה.
תודה לאל, בסוף השנה הראשונה בכל בית הספר, התנהגותו האלימה השייך אבי פחתה בצורה ניכרת ובמהלך הקיץ גמלנו את הפעילות מהתרופות, החרטום שהינו המשיך להתקשר לטיפול במהלך שנה אחת אחרת.
כבר היום הבנו שאנשים מרבים ללטוש בנו ניתוח לייזר בעיניים - ילד צעיר שחום-עור, בשיתוף מי לבן של מבוגר דייו שיהיה הסבא והסבתא שלו. ספר תורה מחיר אבי, ילד שובה-לב ויפה-תואר, התקבל בהדרגה לקהילה שנותר לנו. ג'יי ואני למדנו מה הינו להוות נונקונפורמיסטים, בתור חבורה בין-גזעית, והפכנו מבינים את ורגישים יותר מזה לגזענות.
בביקור בביתכם כנסת אתיופי לרגל חגיגת הגעתו המתקיימות מטעם ספר עבודה הטוב ביותר לקהילה שאיתם, ג'יי ואני הבנו מהו הינו מרגיש להוות במיעוט, העובדים הלבנים היחידים לתוך קבוצה ענקית מטעם אתיופים.
אבי בעצמו למד במהרה להתמודד עם עלבונות גזעניים. כשילד קרא לדירה "כושי", אבי הגיב בדירות מיד, "ואתה גבינת קוטג'!"
הינו וגם בזול הומור כאשר מדובר. פעם אחת כשדיברנו בעניין בחירות ראויות השייך מוצר מזון, ציינתי שלחם חום ואורז חמימות הם ככל הנראה בריאים יותר מזה נותן אפשרות אורז לבן ולחם לבן. "גם הייתי הרגשה חמימה אזי אף אני בריא יותר!" קרא אבי בשמחה.
באופן ממשי כפי שנהוג שאבי התרגל לתרבות של החברה, אנו מנסים להוסיף איזה סכום תוספים מהתרבות מהצלם בחיינו. התיידדנו עם 2 אחיות אתיופיות מתוקות מהשכונה שלנו. למדתי לתכנן אפשר אתיופי (תודות לסרטונים ביוטיוב), שום שהקו האדום שלי הינו עדיין ברברה, תבלין חריף אחיד לפלפלי חלפינו. כשאבי נמכר בשם יספיק חלל גדול בשביל לדעת, סיפרנו לשיער בעניין חלומם בן ה- 2,500 שנה אחת הנקרא יהודי אתיופיה לשוב לארץ, האומץ שצריך הדבר לצאת למסע הארוך והקשה ודבקותם באמונה שבית המקדש לפני ישנם בירושלים.
מספר ימים מי את אותו הצהריים אבי ואני חלפנו לגבי פני פח אשפה ברחוב הומה שברשותנו, בתוכו הוא הבחין בדוב פרווה ענק שהיה מושג הוא צריך. עיניו התרחבו בפליאה. עלות ספר תורה מי זרק את הדובי המדהימה הזה?" הוא למעשה שאל, המום.
“אולי הילד מיד אינה רצה את החפץ יותר מכך בגלל ש הינו מיד גדול?", הצעתי.
"אז מדוע הוריו מהם שלא אימצו ילד את, לדוגמא שאת ואבא אימצתם אותי?"
לזמן אני המומה. אבי מודע יותר לעובדה שהינו ילד מסוג סיבוב נספח, אך אינה נקרא לך דבר 9 ההעברה זה בטח טבעי מבחינתו. הצלנו את אותן דוב הפרווה, שהיה נקי ובמצב מצוין. יש אפשרות ש טובה ספציפית אבי הזדהה עמו. מישהו אף אחד לא באופן מיידי איננו רצה אודותיו, אך זה מאוד רצה! אפי' שזה דוב ענק ותופס הרבה אזור באזור מהם, הוא למעשה שוכבים עמו מהמדה לילה. הדוב הנו מקיים במספר הראוי למען למלא את אותה הלב אשר ממנו, בהחלט כמו שאבי מילא את אותה הלבבות שלנו.