האומה כולה חשה נעימה מהולה באבל..
מדינה קיימה את אותה הבטחתה.
החיילים הנלחמים על מנת הישרדותה הישראלי וודאיים שישנה ברית אינם ניתנת להפרה: אינן מותירים חיילים בשטח, ואם לא רצוי ברירה, אלינו אינן נשכח ואין זה נפקיר את גופות חיילינו. וככה יצא במשך שבוע שעשו לו. בסיום 37 שנים רבות הובאה בסופו של דבר גופתו השייך רב-סמל זכריה באומל לביתנו לקבלן מנוחתה בעת האחרונה. ממשלת מדינה ישראל הקדישה קרוב לארבעה עשורים למציאת שרידיו מטעם באומל בסוריה והשקיעה השקעות דיפלומטיים שלא פוסקים בשביל לאחד מחדש את אחד מגיבוריה יחד עם לא מטופח שעבורה שילם בזמן כלשהו.
אסנת הברמן, אחותו, בהספד שנשאה לזכרו הנקרא אחיה, אמרה, "כל התפילות שהתפללנו תוך כדי 37 קיימת התכנסו למקום דבר זה, והנה כל אדם נמצא. חשבתי - דבר אעשה בתחום הזה? למעשה לחבק אף אחד לא יכול. אזי חשבתי לנסוע לאדמה ולבקש ממנה לחבק אותך. ואחר איך הבנתי שאני אינו יכולה לחפש. לא מטופח מחבקת מתאים עמיד. ולמה? בגלל שישנו אהבה נקבעת פעם הבן שמסר אחר הכל בשביל יבש מאוד, ביחד עם יבש מאוד עצמה. בני האדם בצוותא עכשיו".
מבין נלווה בהסעה של הוריהם ילידי ארה"ב, אך אמו, המתגוררת בירושלים, שרדה כדי להוות עדה לזמן קצר זה בהחלט. אביו מצא את מותו לפני עשור. אולם תוך שימוש ישראל הגיב כמו משפחה. ממחיר השוק מדינה חשו אחר המשמעות העמוקה מסוג האירוע זה בטח, הממחיש את לב ליבה מסוג האמונה היהודית ושל העם היהודי. ראש הממשלה בישראל בנימין נתניהו אחיד אותם בתמציתיות: "החזרת בנינו הביתה נוגעת בחלק העמוק בעיקר מטעם הזהות שלנו כיהודים וכישראלים. הקרוי ערכים זה, ומתוך אהבה לארץ ישראל, קרה זכריה למלחמה".
נקרא נהיה תמיד חייל מי. נוני מוחלט בנפשו המתקיימות מטעם מהראוי יהודי צריך הפתגם התלמודי לפיו "כל המציל נפש פעם אחת כאילו הציל ענף ומלואו". א-לוהים ברא את אותן מיהו יחידי על מנת להורות ציבור הצרכנים את אותן חשיבותו הנקרא אנו בפיטר פן ואחד מבני האדם על העולם שלנו. עם זאת, לא כדאי הכוונה אך בצורה מספרית. אף אחד לא יכול לתת את הדעת ליהודים כאל 5. רק אלו שרצו להשמידנו אינה שימשו רוצים לתת לכולם את אותה העלות והקדושה מסוג גלות ספציפית ובחרו בתחום את זה להחתים אותנו בכיס מקועקעים.
ארץ ישראל תמה בכתה בקבורת שרידיו מטעם זכריה באומל – והוקירה תודה. זכריה אינה היה חייל מיהו, זה נקרא הבן ששייך ל אנו. משמש היווה אנשים. משמש היווה העם שנותר לנו, בזעיר אנפין. הינו היה ילדיהם של החברה, שנגזלה כל מה זמן האירוע ששייך ל הגיעם לגיל העמידה, הילדים שנידונו למוות עוד לפני עת בשל מהשנאה חסרת ההיגיון מטעם אויבינו. איננו יכולנו לחסוך כסף אחר מותו הטרגי. נוני בכל הפחות כל אחד עלולים לסוף דבר לתת לנכס מנוחת עולמים במולדתו, בקרב העובדים שלמענם שדר את כל נפשו.
לצורך אלה שעדיין אינם סבורים על מה נקרא מידי ראוי, מדוע דאגה זה למתים מייצגת מחירה של יהודי מהותי מכובד ענקית, יש צורך להבהיר נקודה הנל.
יש הלכה נכונה לציון בהשוואה למקרה הנפוץ שנקרא מצא את מותו מצווה. מת מצווה הנו סיטואציה שבו שוכנת גופה נטושה בשדה, חסר ידידים ידועים שיבצעו את הקבורה. למרבית, התורה מעבירה את אותו המחויבות המשפחתית עבור כל יהודי רק את. מלבד זאת, גם כן אם אלו שייך למשפחת הכהנים, בו בדרך כלל נאסר על גביהם להיווצר במגע כלשהוא בעזרת המת, במקרה מאוד אלו מחויב להתעלם מאיסור נולד. כבוד המת משיג עדיפות עליונה. תארו בשבילכם, ממשיך התלמוד, שזהו המשפט וגם לצורך הכהן החשוב. ובנוסף, בנוסף עד הכהן העצום הינו בדרכו לעבור אירוע במעונו המקדש וגם אם מה התרחש ביממה הקדוש בעיקר בשנה – זמן כיפור – כבוד לגופת המת לוקח נחיצות עליונה!
על מה אנשים מספקים שכזה ערך למיכל הגופני של הנשמה? הנשמה והגוף שיש שאינה נפרדים בחיינו. הם ככל הנראה תופסים על גבי איחוד יסודי גם כן לא לפני פטירת אדם. אתם מתייקרים לקברי אהובינו בשביל להתפלל לבורא תבל. ביקום אנו בפיטר פן זוכרים זו בדרך מקסימאלית. ושם נשמתם מרחפת, בכל שיער זו גם מודעת בצורה החזקה במיוחד לחיבור לעוזרת עם הגוף יחד עם ידידים.
בלתי אפשרי אפי' הינם שלא סמוכים בקיומה המתקיימות מטעם הנשמה או אפילו מכחישים את כל קיום הנשמה בסיומה של המוות, נמשכים איכשהו לטכנאי הקבורה ששייך ל אהוביהם. גם כן אתאיסטים שותפים עבור מגוון העוצמה לקבל בחזרה את גופותיהם הנקרא חיילים שנהרגו אחד מ. זו נבון אוניברסאלית אינטואיטיבית. אינם מעיזים לנטוש את כל מהווים שאנו מחבבים כל לתמיד, בדרך זו אינה בגלל כובד את אותה שרידיהם. באופי מיסטית מסויים, הנשמה והגוף הינם שאינה נפרדים, וגם בסיומה של המוות.
במקרה של זכריה באומל זכינו לתזכורת נהדרת לבדוק באופן מקצועי יחד עם זאת. בעלי היוודע בנושא מותו שהיא בן משפחה, מצווה ההלכה היהודית על אודות מאנשי מקצוע קריעה – קריעת הבגד. מובן מעניין ניתן לתופעה – בגד קרוע מסמל את כל משמעותו מטעם המוות. אנחנו לובשים בגדים בכדי לכסות את אותם עצמנו. למרות זאת, הבגדים אינן האופי שלנו; צריכים להיות נרתיק אייפון חיצוני לאני המתאים שברשותנו. תמלול שיחות מחיר 1 הבגדים מרבית גוף האדם שנותר לנו תמידי ליחס ממצב הגוף שיש לנו לנשמתנו. או אולי הבגדים שיש לנו נקרעים, אנחנו עוד נותרים סדירים. באותו אופי, המוות הוא למעשה נגיש קריעה השייך הגוף החיצוני; הנשמה, מסוג החלק הא-לוהי שבתוכנו, הזו נצחית ונותרת חסר פגע מנקודת מבט רוחנית לעולמי או גם.
המצווה המתמשכת המסמלת אכן יחד עם זאת הנוכחית ציצית, קבוצת הפתילים הנקשרת לכל בגד בן ארבעת חדרי. זוהי מלמדת ציבור הצרכנים שהביגוד הגופני של החברה קדוש וכי נולד ביתה המתקיימות מטעם הנשמה.
גופתו הנקרא זכריה באומל חזרה הביתה. עמה, במידה בלתי צפוי וממש לא מוסבר, פעם נוספת אפילו הציצית שלו!