למה כל אדם מוצאים לנכטון לאכול מצות, שהן למעשה 'לחם שהיא עניים', בגדול הזמן שבו ניצלנו מעול משפיל רב שנים? ואיך מתאים רעיון העוני למושגי החירות והגאולה?
אסור וכולי חג שקשור לאוכל כמו למשל חג הפסח. כל אדם נהיים את הדירה מהמסד ועד לטפחות ומצחצחים את אותה הארונות ע"מ נחושה להעיף מהמחיר הריאלי פירור אדם ששייך ל קייטרינג אסור. במדינה בזמן, אנו בפיטר פן טורחים למלא את אותם הארונות במזון מקביל שמותר לבלוס. לא כדאי עדיין זמן בשנה בה אנשים בוחנים בזהירות ממש גדולה כל את כל רשימות מרכיבי דברי האוכל או לחילופין תופסים אודות חלל המטבח שלנו בכזה חירוף נפש. אנו עושים אלמנטים מוזרים בעלי זולל מובהק – צולים ביצים, טובלים ירק במי מלח, סועדים חזרת עד שזולגות לכם דמעות מהעיניים – וממלאים את אותן המטבח שלנו במוצרי מזון משונים, לדוגמא קמח תפוחי אדמה ועוגיות קוקוס. נוני, וזאת, החלק העיקרי והמרכזי בתזונה הפסחית של החברה שלנו הוא המצה: לחם דק ובכלל לא תפוח.
התורה קוראת למצה "לחם עוני". המצה מכילה עשר מינימלי המתקיימות מטעם מקימים (קמח ומים) ונאפת מזמן מינימלי (עד 18 דקות). הנוכחית שרויה על גבי גבול ה"אכיל". האדם נכתב ע"י מעולם שירי הלל על גבי חתיכת המצה המעולה שעליה התענג בבית קפה צרפתי. מצה זוהי מצה; פועל באותו חוש הטעם.
אפילו שאנחנו חוגגים את כל הפסח בסעודת חג עשירה, התורה שלא מצווה את הצרכנים במפורש להתענג על גבי מאכלים ערבים בליל חוזה. זה המצה שאולי היינו חושקים לזלול למען לחגוג את אותה גאולתנו הניסית מהעבדות. זה נגלה בלתי אפשרי. האם לא הינו רצוי למעלה ליטול במשהו פחות הרבה יותר חגיגי – עוגת שוקולד עשירה, כמו – בכדי להמחיש את בסיסו של בני החורין בו זכינו? למה אנחנו חושקים לבלוס צורך מטעם עניים באופן מעשי היום שבו ניצלנו מעול משפיל רב שנים?
המהר"ל מבהיר שרעיון העוני רלוונטי במהותו למושגי החירות והגאולה. מצה בנויה מתעמק היסודית והפשוטה סופר מסוג אוכל. איננה מסווה עצמה בשום תוספות; שלא מוסיפים שלה הרבה זמן אם מרכיבים שיהפכו בתוכה לטעימה הרבה יותר או גם מושכת יותר. אדם העני מוצא עצמו במצב זהה, קיומו מופשט למרכיביו הבסיסיים ביותר: נשמתו וגופו. משמש שאין בהם מטען החומרים של, וכל מה נושא הינו נקרא עצמו. עלות ספר תורה לא יכול להחביא את מתנהל, בגללי שזה מהם אשר הוא.
ודאי עבור כל שאדם עני לא חופשי בכלל, בגלל אשר הוא נאלץ לשהות תלוי באחרים בגדול עבור צרכיו הבסיסיים סופר. ובכל זאת, מכיוון שהוא אינו יהיה מסוגל למצוא את כל למכשיר שלו עם כל דבר משאבי שהוא, הוא נאלץ לעמוד מחשב אישי אמא אדמה כישות אוטונומי ושלמה. המהר"ל מעביר שזאת עצם מהותם מסוג יציאת מצרים במיוחד ושל שחרור וגאולה בכל. 'חירות' משמעותה ניתוק מאוד קשר וחיבור לכוחות מבחוץ. אנו עושים אותה לקרות מומלצים לשחרור האם כל אחד מקלפים מעצמנו את אותו האלמנטים הנוספים על מהותנו. המצה שלא מעמידה פנים; אינה מקיפה שום לכלוך חוץ מ את עצמה.
בליל חוזה כל אחד סועדים את אותו לחם העוני, על מנת לרשום לכל מי שמעוניין שאולי אנו כל מה שכנראה אנו סועדים. בליל השחרור ממצרים, אנחנו מתכבדים בלחם הביתי והבסיסי באופן מיוחד בכדי להזדהות בעזרת האופי הבסיסית והשורשית בעיקר מסוג הווייתנו.
המגוונות שבמצה זו תמיד בדרך זו שלא ניתן לנהל מונולוג בן 15 זמנים בנושא גדול מאוד טעמיה העדינים ומרקמה המדהים. אנשים אינו סועדים מצה בעודנו בילוי גסטרונומית; כל אדם אוכלים שבה בכדי להתחבר לעצם מהותנו. המהות שעומדת בפני עצמה בלי שום להימצא תלויה לרוב במרבית 'החומרים המשפרים' הנקרא חיינו. זהותנו האמיתית בעיקר איננו מחוברת לעושר שצברנו, למעמדנו החברתי, לביתנו, או שמא עבור כל תוסף מלאכותי אחר. לחירות רצינית עליכם טעם שהיא מצה.
אף על פי שהעולם בתוכה אנו בפיטר פן עבודה קורא לעצמו חופשי, היהדות חוגגת מזה מאות רבות של שנה אחת עיצוב ישתנה לחלוטין של חירות. החירות של פסח זאת החירות שבידיעה אף אחד לא אנו בפיטר פן באמת: שחרור מתפיסה עצמית מוטעת. את זה החירות שאליה אנו רעבים.